פסק-דין בתיק ת"א 15945-08-10

1.         התביעה שלפניי עוסקת באחריות המדינה ומנהל מקרקעי ישראל (להלן: "הנתבעות"), לנזקיו של עלי אבו גלדיאן (להלן: "התובע"), אשר נגרמו כתוצאה מפיצוץ שהתרחש ביום 01.08.2003 (להלן: "האירוע"), עת נכנס לשטח צבאי.

הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

העובדות שאינן במחלוקת

2.         התובע יליד 28.03.1972, תושב הפזורה הבדואית, נפגע מהתפוצצות בשטח צבאי סמוך לבסיס שבטה, הממוקם בסמוך לשדה בוקר (להלן: " הבסיס"). כתוצאה מהפיצוץ, נפגע התובע ברגלו השמאלית, באמה הימנית אשר נכרתה ונגרמו לו צלקות נרחבות בגופו.

3.         היקף השטח הצבאי הינו נרחב מאוד ומתפרש על פני קילומטרים רבים. חלק מן השטח הצבאי משמש כשטח אש (להלן: שטח האש") והיקפו כמאה ק"מ, בתוך שטח האש כלוא שטח המצרר אשר היקפו כקילומטר וחצי בלבד (להלן: שטח המצרר"). שטח המצרר הינו שטח מסוכן מאוד, אליו הכניסה אסורה לחלוטין (הצדדים לא הגישו מפות שטחי האש, מכאן הקושי לקבוע את היקף השטחים במדויק).

            בסעיף 3 לסיכומים מטעם הנתבעות קיימת הודאה לכאורה, לפיה התובע נפגע בשטח אש,  כאשר לשיטת המדינה, מדובר באזור מסוכן ביותר: "כה מסוכן שהכניסה אליו אסורה בתכלית האיסור כל ימות השנה".

4.         לאחר האירוע, מר אבו עסא מוסלם (הצד השלישי), חברו של התובע, פינה את התובע לעמדת הש.ג. של הבסיס, שם ניתן לתובע עזרה רפואית. בהמשך פונה התובע לבית החולים סורוקה. ממכתב השחרור עולה כי התובע שוחרר מבית החולים ביום 18.09.03 (נספח א' לכתב התביעה).

5.         הצדדים חלוקים לעניין מטרת כניסתו של התובע לשטח הצבאי, אולם אין מחלוקת כי התובע נכנס לשטח בסוף שבוע (יום ו'). לעובדה זו משמעות רבה כפי שיפורט להלן.

טענות הצדדים

6.         לטענת התובע יש להטיל את האחריות להתרחשות האירוע ולנזקיו על הנתבעות בשל רשלנותן, שעה ששטח האש ושטח המצרר לא הוגדרו ולא הוצב שילוט במקום המזהיר את האזרחים מפני כניסה לשטח המסוכן.

7.         לחילופין, התובע טוען שיש להחיל על האירוע את הכלל הראייתי "הדבר מדבר בעדו" בדבר העברת נטל השכנוע לכתפי הנתבעות וכן מכח הכלל הראייתי המעביר את הנטל כאשר מדובר בדברים מסוכנים. עוד טוען התובע, כי נגרם לו נזק ראייתי שעה שהנתבעות נמנעו מלבצע תחקיר ראוי של האירוע, על אף שהאירוע היה ידוע לגורמים הרלוונטיים, סמוך לאחר התרחשותו.

8.         מנגד, הנתבעות טוענות כי גרסת התובע באשר למיקום בו התרחש האירוע אינה בהירה וכי התובע לא הוכיח את נסיבות כניסתו לשטח. לגרסת הנתבעות, התובע נכנס לשטח " בנסיבות עברייניות על מנת לאסוף מתכות" ועל כן אין מקום להטיל עליהן אחריות להתרחשות האירוע. מכל מקום נטען, כי גם אם תתקבל גרסתו של התובע לפיה נכנס לשטח על מנת לחפש אחר הגמלים, הרי שהתובע נכנס לשטח ביודעו שהכניסה לשטח אסורה.

9.         הנתבעות טוענות כי יש להן פטור מאחריות לפי הוראת סעיף 37 א' לפקודת הנזיקין.

10.        מטעם התובע העידו :

התובע בעצמו;

עו"ד אלמכאוי טאהר - עורך הדין אשר ייצג את התובע בהליך קודם שנמחק;

גב' סמייה ג'לידאן - אשת התובע;

מר אבו עסא מוסלם - חברו של התובע - צד ג'.